הפות מורכב ממספר שכבות המכסות לצורך הגנה, את איבר המין ופתח מערכת השתן. השפתיים החיצוניות מכוסות בשיער ערווה ומכילות נוזל שומני המסייע לריכוך האזור, הפות חשוף לא מעט לדלקות, מחלות עור בנרתיק ואי נעימיות אחרות, בהן נעסוק במאמר זה.
פנימית לשפתיים החיצוניות, שוכנות השפתיים הקטנות אשר מקיפות את הדגדגן. האזור שבין השפתיים הקטנות, המכונה בשם פרוזדור, מכיל את פתח השופכה והנרתיק, כמו גם בלוטות ברתולין, אשר ממוקמות משני צדי פתח הנרתיק ומייצרות חומר סיכה.
מחלות עור בנרתיק
1. אקזמה
מצב דלקתי על פני העור הגורם להיווצרות כתמים אדומים וסדקים בעור. אקזמה מובילה לגירוד תכוף אשר עשוי לגרום לגירוי והתעבות העור.
אקזמה אף יכולה לגרום לתחושת צריבה אזורית. התפתחות הדלקת יכולה להיות לאחר חשיפה לחומרים מגרים או אלרגנים או מחלות עור בנרתיק נוספות. במקרים פשוטים, נעשה שימוש במשחות המכילות סטרואידים, פעמיים ביום במשך שבועיים עד ארבעה שבועות, עד להיעלמות התסמינים.
במקרים חמורים נעשה שימוש במשחות כמו קלובטאזול ומשחות המכילות הידרוקורטיזון סטנדרטי. עור עבה מדי מצריך את הזרקת החומר לרקמה ומצמצם את הסיכויים של מחלות עור בנרתיק.
2. פסוריאזיס
בעיית עור שכיחה בה תאי עור מתחדשים במהירות גדולה מהרגיל, מה שמוביל להיווצרות עור עבה, דלקת ואדמימות.
פסוריאזיס באזור הפות מאופיין בסביבה לחה יתר על המידה והופעת סדקים בעור אשר מובילים להתפתחות זיהומים. הטיפול נעשה באמצעות משחות המכילות סטרואידים, ותרופות נגד זיהום שמרים ואנטיביוטיקה.
3. ליכן פלנוס
הינה מחלת עור הנוצרת בעקבות פעילות מוגברת של מערכת החיסון, המשפיעה על הפות, הנרתיק, חלקי הפה הפנימיים ואזורים נוספים. התסמינים השכיחים ביותר הם כאב, צריבה והופעת חספוס בעת מגע . גוון העור משתנה לוורדרד או לבן.
ליכן פלנוס משפיע לעתים קרובות על הנרתיק , כמו גם, גורם להפרשה צהובה ועשוי אף ליצור תחושת כאב ואי נוחות בעת קיום יחסי מין .
האבחון נעשה באמצעות דגימת עור, התהליך המכונה בשם ביופסיה. המצב עשוי להיווצר כתגובה לתרופות מסוימות כגון משתנים, חוסמי בטא, מעכבי ACE וסוגים מסוימים של אנטיביוטיקה.
טיפולים רבים נוסו בעבר לטיפול במחלה, כולל תרופות המדכאות את המערכת החיסונית, אולם הטיפול הראשוני הנפוץ ביותר הוא טיפול בסטרואידים. למרבה הצער, ליכן פלנוס הינה מחלה ממושכת אשר עשויה ללוות את המטופלת במשך כל חייה.
4. ליכן סקלרוזוס
היא הפרעת עור דלקתית המשפיעה בדרך כלל על אזור הפות ופי הטבעת בנשים, לאחר גיל המעבר. התופעה נפוצה במיוחד בקרב נשים המאובחנות עם פסוריאזיס. הגירוד הוא בדרך כלל התסמין הראשון, ועלול להתבלט בחומרתו עד כדי שיבוש השינה.
במהלך הבדיקה, הרופא עשוי להבחין בכתמים לבנים (לעיתים הנצפים כקמטים או כתמים מבריקים). חלקם עשויים להכיל סדקים בעור, אדמימות כתוצאה מדימום (לעתים קרובות לאחר גירוד) , צריבה, עקצוצים וכאב. קיימת סכנה להתכווצות העור והיווצרות צלקת או מחלות עור בנרתיק אשר ניתן להיחשף אליהן.
האבחנה נעשית באמצעות דגימת ביופסיה ואילו הטיפול המומלץ הוא שימוש בסטרואידים למשך מספר שבועות. קיים סיכון מוגבר להתפתחות סרטן עור.
5. הרפס באברי המין
נגרם על ידי וירוסי הרפס סימפלקס ומופץ באמצעות קיום מגע ישיר. ההרפס נצפה כשלפוחית סביב אזור איבר המין הגורמת לכואב והפרשת נוזלים.
הרפס עשוי לגרום לכאבים בעת מתן שתן וכתוצאה מכך נשים רבות נמנעות מהטלת שתן. שלפוחית ההרפס מותירה כיב הנותר באזור במשך מספר שבועות.
הריפוי מלווה בניקוי האזור עם מי מלח, שימוש במשככי כאבים, המנעות זמנית מקיום יחסי מין עד להעלמות הכיבים.
6. זיהומים באיבר המין
שמרים הם גורם נפוץ להתפתחות זיהומים באיברי המין הנשיים. התסמינים בדרך כלל הם אדמימות מקומית, נפיחות וגירוד. התפתחות השמרים מובילה פעמים רבות להפרשות חמורות המדמות קוטג' לבן.