הרפס, או שלבקת בעברית, היא מחלה שמתבטאת לרוב בשלפוחיות עוריות שמופיעות בעפעפיים, בשפתיים, באיברי המין ובאזורים שונים אחרים בעור.
הרפס הוא למעשה שמה של משפחה שלמה של וירוסים (hepesviridae בלעז) שעשויים לגרום למגוון של מחלות שונות באדם אך גם בחיות.
כיום ידועים לנו שמונה סוגים שונים של נגיפים במשפחת ההרפס שעלולים לגרום למחלות בבני אדם כמו למשל הרפס סימפלקס 1, אפשטיין בר, וריצלה-זוסטר ועוד.
כל אחד מהסוגים השונים גורם למחלה אחרת ותוקף אזור אחר בגוף האדם כך שסוג מסוים אחראי להופעת התסמינים באזור השפתיים שנחשבים מטבע הדברים למוכרים ביותר ואילו חלק אחר אחראי להיווצרות התסמינים באיברי המין.
כיצד נדבקים במחלה?
מחלת ההרפס הנפוצה ביותר היא הרפס סימפלקס 1 שגורמת להופעה של השלפוחיות באזור השפתיים אך במקום השני בטבלת השכיחות ניצבת הרפס סימפלקס 2 שנחשבת למחלת מין כיוון שההתבטאות הקלינית שלה היא היווצרות של שלפוחיות באברי המין.
ההידבקות במחלה מתרחשת על ידי מגע בין עור של אדם חולה לעור של אדם בריא אך היא בהחלט יכולה לעבור גם על ידי שימוש משותף בחפצים מסוימים. כך למשל שימוש בשפתון ששימש אדם חולה יכול לגרום להידבקות של אדם בריא.
עם זאת, הנגיף לא יכול לחדור דרך רקמת עור בריאה לחלוטין אלא רק דרך סדקים זעירים בעור. מהרגע שבו אדם נדבק בנגיף הוא יקנן בגופו באופן כרוני אך לא בכל אדם יופיעו התסמינים וישנם גם חולים שהמחלה לא תשפיע בשום אופן על איכות חייהם.
למעשה במקרים מסוימים למעט ההתפרצות הראשונית שמתרחשת בעקבות ההדבקה המחלה נשארת רדומה למשך כל חיי החולים.
הגורמים להתפרצות המחלה
המחלה יכולה להתבטא סימפטומטית בעיקר במצבים בהם המערכת החיסונית של נשא הווירוס מוחלשת או מדוכאת. לפיכך החולים חווים את התסמינים בעיקר כשהם נתונים למצבי לחץ נפשיים או מתח, במצבים בהם המערכת ההורמונאלית לא מאוזנת, בזמן שהם חולים במחלות אחרות (לרוב מדובר על מחלות חום שונות) או במהלך עונות המעבר.
כיצד מטפלים בהרפס?
כיום לא ניתן להביא להכחדה של הנגיף בשום אופן ולכן הרפס נחשבת למחלה חשוכת מרפא. אי לכך, הטיפול מיועד לטיפול בזמן ההתפרצות של המחלה בלבד ומכוון להקלה על התסמינים.
התרופות הנפוצות שנמצאות כיום בשימוש הן זובירקס, ציקלומד, פאמביר, פנליפס, הרפסין ועוד. כמו כן ישנם טיפולי לייזר מסוימים שתפקידם לגרות את האזור ולהביא לזירוז זרימת הדם לאזור ולריפוי מהיר יותר של הנזק.
הרפס בהיריון
במחקרים רפואיים בתחום ההרפס נמצא שאישה הרה שנדבקת בהרפס גניטאלי בטרימסטר השלישי להריונה עלולה להביא לסיכון של העובר משום שבשלב זה אין מרווח זמנים מספק ליצירת נוגדנים ולכן במידה והאישה מקיימת יחסי מין עם גבר שנושא את המחלה במהלך תקופה זו עלייה לנקוט באמצעי זהירות ולהשתמש בקונדום במהלך המגע המיני.
הסיכוי להעברת הנגיף לעובר במידה והאישה נשאית של המחלה קטן מעשירית האחוז אך במקרים נדירים המחלה יכולה לעבור ליילוד בזמן הלידה עצמה. במקרים אלו המחלה תתבטא בשבוע השני או השלישי לחייו.
למרות שבאופן כללי המחלה לא מסוכנת, הרי שבמידה והיא מתפרצת בתינוקות היא יכולה לסכן את חייהם. בהתאם לכך הרבנות הראשית קבעה נוהל מיוחד שמנחה את המוהלים שלא למצוץ את הדם מאברו של התינוק אלא באמצעות קשית מיוחדת כדי למנוע את הפוטנציאל להדבקה.
בכל מקרה שבו אישה הרה מודעת לכך שהיא נושאת את הנגיף או שעולה החשש כי נדבקה בו במהלך ההיריון ישנה חשיבות עליונה לעדכן בכך את רופא הנשים על מנת לדאוג שהתינוק יטופל באופן הנכון.