פוליארתריטיס נודוסה היא מחלה של כלי הדם שתוארה לראשונה בשנת 1866. מדובר על מחלה רב מערכתית שפוגעת בכלי דם קטנים ובינוניים הבאה לידי ביטוי בדלקת בדופן של כלי הדם ובבצקת שמופיעה סביב הדלקת.
בתהליך ההחלמה של הדלקת נוצרים קרישי דם מקומיים ונוצרות צלקות בדפנות של כלי הדם ובעקבות כך עלולה להיווצר חסימה של כלי הדם באופן חלקי או מלא ואספקת הדם לאיברים שונים עלולה להיפגע.
בנוסף לכך קיים סיכון לכך שכלי הדם יתבקעו ובמקום יופיע נמק. במקרים מסוימים בעקבות ההיחלשות של הרקמות שמרכיבות את דופן כלי הדם עלולה להיווצר מפרצת שתבוא לידי ביטוי בדימומים.
תסמיני המחלה
באופן עקרוני למחלה ישנם מספר סוגים:
- המחלה יכולה לבוא לידי ביטוי בכלי דם קטנים בלבד ואז היא נקראת פוליארתריטיס מיקרוסקופית,
- לפגוע בכלי הדם הסמוכים לעור ולבוא לידי ביטוי בעור בלבד או-
- מעורבות של העור וגם מעורבות של כלי הדם שמובילים דם לאיברים הפנימיים.
התסמינים השכיחים ביותר כוללים כאבי מפרקים ושרירים, כאבי בטן, כאבי אשכים, חום גבוה וממושך ונגעים בולטים וכואבים בצבע אדום בעור או תפרחת רשתית סגלגלה.
הפגיעה בעור נגרמת בעקבות פגיעה בעורקים העוריים ובמקרה ולמשל הפגיעה מתרחשת באוזניים או באצבעות, עלול להיגרם נזק לאיברים אלה.
במקרים מסוימים החולים יכולים לחוות אובדן משקל לא רצוני וישנם אף שסובלים מנגעי עור קשים ביותר וחמורים מאוד.
בנוסף לפגיעה העורית השכיחה מאוד בקרב החולים בפוליארתריטיס נודוסה, חולים רבים סובלים גם ממעורבות כלייתית שבאה לידי ביטוי בנוכחות של חלבון ודם בשתן.
מערכות נוספות שנמצאות בסיכון בקרב החולים הן מערכת העצבים המרכזית ומערכת העיכול. בבדיקות המעבדה ניתן יהיה לראות סמנים של אנמיה ומדדי דלקת גבוהים.
הגורמים למחלה
נכון לכתיבת שורות אלה טרם הצליחו החוקרים בתחום לבודד גורם אחד שיש בכוחו להסביר את ההתפתחות של המחלה.
עם זאת, שלושים אחוז מהחולים אובחנו עם הפטיטיס B. באופן כללי המחלה מופיעה יותר במבוגרים מאשר בילדים ויותר בגברים מאשר בנשים. רוב המקרים מתרחשים בקרב בני שלושים עד ארבעים ותשע שנים.
איבחון פוליארתריטיס נודוסה
למרות שישנם מספר מדדים מעבדתיים שיכולים להצביע על קיום המחלה הרי שאין די בהם כדי לאבחן בוודאות שהאדם אכן סובל מפוליארתריטיס נודוסה.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהסממנים המעבדתיים שצוינו לעיל יכולים להתאים גם למצבים קליניים אחרים ולמחלות אחרות.
אי לכך האבחון נעשה על פי הסימפטומים הקליניים ועל פי קיום של דלקת שניתן לראות בדגימה שנלקחת מדופן כלי הדם.
בנוסף לכך את המיפרצות בכלי הדם האופייניות למחלה ניתן לראות בבדיקות דימות בעיקר במערכת העיכול ובכליות. עם זאת, גם המיפרצות שניתן להדגים למשל בבדיקת MRI אינן מדד חד ערכי מוחלט וסופי לקיום המחלה.
האם קיים טיפול למחלה?
ראשית יש לציין כי ללא טיפול המחלה בדרך כלל קטלנית אך בהינתן טיפול מתאים, הרוב המוחלט של החולים מחלימים ממנה.
הטיפול כולל שימוש בתרופות לדיכוי מערכת החיסון ולהפחתת התגובה הדלקתית וביניהן prednisone, cyclosphosphamide, methotrexats ו- lefluomide .90% מהחולים חווים החלמה מלאה לאחר הטיפול אך שישים אחוז מכלל החולים בהם המחלה נסוגה סובלים ממנה שוב תוך חמש שנים מההחלמה.
בקרב חולים שסבלו מהמחלה במקביל להפטיטיס B, חזרת המחלה לאחר ההחלמה נחשבת לנדירה מאוד ומתרחשת בקרב שישה אחוז בלבד.
החולים שהטיפולים לא סייעו להם להחלים והחולים שלא זכו לטיפול עלולים לסבול מדימום מסיבי במערכת העיכול, זיהום מערכתי, הפרעות לבביות, אי ספיקת כליות ועוד. כל המצבים האלו נחשבים למצבים מסכני חיים.
ראו גם מחלות נוספות: