דרמטומיוסיטיס היא מחלה שבאה לידי ביטוי בדלקת כרונית בעור ובשרירים של הגוף. דרמטומיוסיטיס שייכת למשפחת המחלות האוטואימוניות בהן הנזקים האופייניים למחלות השונות נגרמים בעקבות פעילות של מערכת החיסון האנושית עצמה שתוקפת את תאי ואת רקמות הגוף השונות.
הדלקת האופיינית לדרמטומיוסיטיס פוגעת בכלי הדם הקטנים שנמצאים בעור ובשרירים ומכאן שמה של המחלה (דרמה=עור, מיו=שריר, יטיס=דלקת).
התסמינים השכיחים ביותר בקרב החולים בדרמטומיוסיטיס הם חולשה של השרירים, כאבי שרירים, תפרחת באזור הפנים, במפרקי האצבעות, במרפקים, בברכיים ועוד. במידה והמחלה מתפרצת לפני גיל שש עשרה, היא נקראת דרמטומיוסיטיס של הילדות.
התסמינים של דרמטומיוסיטיס
באופן עקרוני למרות שהביטוי המרכזי של המחלה מורכב ממעורבות של השרירים הפרוקסימאליים ושל העור, הרי שבמקרים מסוימים המחלה מערבת מערכות רבות נוספות בגוף. כך למשל במקרים מסוימים הדלקת יכולה לפגוע גם בכלי הדם שתפקידם לספק דם למערכת העיכול וכך להביא לבעיות מעיים שונות לרבות עצירות, חוסר נוחות, כאבי בטן ועוד.
במקרים חמורים במיוחד המחלה תערב את כל שרירי השלד ובמצבים אלו התסמינים יכולים להיות קשיי נשימה (בשל מעורבות של שרירי הנשימה), קשיי אכילה, קשיים בדיבור ועוד. במהלך השנים השרירים הפגועים יכולים להתעוות ולהתקצר ולהוביל לכך שהרגליים או הידיים יישארו במנח כפוף ולא טבעי. כמו כן בטווח האורך עלולים להופיע על העור מעבר לתפרחת האופיינית נודולים נוקשים שעלולים להזדהם.
הפגיעה בשרירים לרוב היא סימטרית ותבוא לידי ביטוי בהגבלה תנועתית, בכושר גופני ירוד ובעייפות שמופיעה גם ללא מאמץ ניכר.
יש לציין כי לעתים התפרחת העורית יכולה להקדים את הפגיעה בשרירים כשלעתים הפגיעה בשרירים קודמת לפריחה העורית. הפריחה העורית האופיינית לדרמטומיוסיטיס נקראת בשפה המקצועית "פפולות גוטרון".
כיצד מאבחנים את המחלה?
החשד הראשוני לקיום המחלה הוא כמובן ההסתמנות הקלינית שלה והתלונות על התסמינים השונים.
עם זאת, מאחר וישנן מחלות רבות שיכולות לבוא לידי ביטוי באותו האופן מבחינה קלינית, הרי שאין די בתלונות החולה על מנת להגיע לכדי אבחנה דפנטיבית. אי לכך ישנו צורך להמשיך ולחקור את הגורם להיווצרות התסמינים במגוון דרכים אחרות. כך למשל בדיקה שמיועדת לאבחון של דרמטומיוסיטיס היא בדיקת דם פשוטה שבה נבדקת נוכחות של אנזימי שריר (CPK).
רמה גבוהה של אנזימי שריר בדם יש בה כדי להעיד על הפגיעה האופיינית למחלה זו. בנוסף לכך ניתן לבצע בדיקת EMG על מנת לשלול בעיה עצבית שיכולה לבוא לידי ביטוי באופן דומה. את הפגיעה של הדלקת ניתן להדגים בבדיקת MRI אך הבדיקה הטובה ביותר לאבחון של דרמטומיוסיטיס היא ביופסיה של השריר שבה ניתן לראות משקעים אופייניים סביב כלי הדם וסיבי השריר.
טיפול במחלה
מאחר ועדיין לא ברור עד תום מהו המנגנון שמוביל להתפרצות של המחלה, כך גם אין עדיין תרופה אחת ויחידה ואין בנמצא חיסון.
באופן עקרוני בדרך כלל החולים נמצאים במשטר של טיפולי פיזיותרפיה על מנת לחזק את השרירים ועל מנת ללמוד כיצד להפעיל את גופם באופן החכם, היעיל והנכון ביותר בהתאם למצבם האישי.
הטיפול הפיזיותרפי מיועד בין היתר להביא לכך שטווח התנועה של השרירים והמפרקים יישמר במידת האפשר.
בנוסף לכך הטיפול לרוב כולל שימוש בתרופות סטרואידיות שמטרתן להפחית את חומרת הדלקת. מאחר וסטרואידים הם חומרים שהשימוש בהם כרוך בתופעות לוואי לא מעטות, הרי שבדרך כלל הם מיועדים רק עבור התפרצויות חמורות של המחלה ולטווח קצר בלבד.
תרופות נוספות שמטרתן להאריך את תקופות הנסיגה של המחלה הן מתוטרקסט וציקלוספורין שמדכאות את פעילותה של מערכת החיסון. בנוסף לכך ישנן תרופות ביולוגיות חדשות שמיועדות לטיפול במחלה.
הנקודה החשובה ביותר היא שישנה חשיבות עליונה להישאר במעקב ולבדוק באופן קבוע את התגובה של המחלה לטיפולים השונים על מנת שבמידת הצורך ניתן יהיה להתאים מינון שונה של תרופות או להחליף את התרופה הנמצאת בשימוש בתרופה אחרת.
מחלות עור נוספות: