אדמת היא מחלה נגיפית שמבוגרים יכולים לחלות בה בדיוק כמו ילדים אך לרוב ילדים מחלימים ממנה בקלות רבה יותר ובמהירות גדולה יותר.
השם המדעי של האדמת הוא Rubella. משמעות המילה היא אדום קטן ומכאן מקור שמה העברי. מדובר על מחלה של בני אדם בלבד שאינה יכולה להדביק בעלי חיים או לעבור לאדם מבעל חיים שנושא אותה.
עד לשני העשורים האחרונות המחלה התפרצה בצורת מגפה אחת לחמש עד תשע שנים ורק כדי לסבר את האוזן נציין כי בין שנת 1964 לשנת 1965 תועדו בארצות הברית לבדה כשניים עשר וחצי מיליון מקרים של אדמת. כמו כן בשנות השבעים במדינת ישראל הייתה האדמת המחלה הוויראלית הנפוצה ביותר.
מדיניות החיסונים בישראל
בשנת 1973 הוחלט במשרד הבריאות הישראלי לחסן את כל הבנות הישראליות שטרם מלאו להן 12 שנים נגד נגיף האדמת. ההחלטה התקבלה על רקע נתונים שנאספו במשרד הבריאות שהעלו תמונה מדאיגה לפיה בישראל חיו בשנת 1972 30 אלף חולים, כלומר חמש מאות ארבעים ושמונה חולים על כל מאה אלף תושבים.
בעקבות המבצע אכן שכיחות המחלה ירדה מאוד וכבר בשנת 1974 היקף המקרים הצטמצם לכדי שלושים ואחד חולים לכל מאה אלף תושבים. לרוע המזל בשנת 1978 המחלה התפרצה שוב והפעם הגיע מספר החולים לחצי מיליון, כלומר 960 חולים באדמת על כל מאה אלף תושבים (שיא של כל הזמנים).
קצרה היריעה מלתאר את השינויים במדיניות של משרד הבריאות במהלך השנים אך נציין בכל זאת שבעקבות התפרצויות נוספות של מגפת האדמת הוחלט בשנת 1994 לחסן כל ילד במדינת ישראל שתי פעמים נגד נגיף האדמת.
החיסון הראשון ניתן בגיל שנה ואילו החיסון השני ניתן בגיל שש שנים. בעקבות כך מספר החולים ירד מאוד ונכון לכתיבת שורות אלה בישראל שכיחות המחלה היא מקרה אחד לכל מיליון תושבים (סך הכול חמישה חולים מדי שנה).
כיצד נדבקים במחלה?
הנגיף עובר מאדם חולה לאדם בריא על ידי האוויר. האדם החולה מעביר את הנגיף באמצעות פיזור של טיפות שמקורן במערכת הנשימה, בגרון, באף ובפה על ידי התעטשות או שיעול ולמעשה כל אדם יכול לחלות במחלה ללא קשר לגילו למצב המערכת החיסונית שלו.
עם זאת, במחלה לא ניתן להידבק בפעם השנייה. במידה והאדם כבר חלה בעבר באדמת, מערכת החיסון שלו תביא לכך שהמחלה לא תתפרץ בשנית.
שבוע אחד לפני הופעת התסמינים החולה באדמת כבר יכול להדביק אחרים וכך הם פני הדברים עד שבועיים לאחר היעלמות התסמינים. כמו כן המחלה מדבקת מאוד גם במידה והאדם לא סובל מתסמינים כלל (מצב זה נקרא בשם אדמת סמויה).
בנוסף לכך עובר יכול להידבק באדמת כאשר הוא ברחם במידה והאם נדבקה במחלה בשליש הראשון להיריון. במצב כזה העובר יכול להדביק אחרים גם חודשים ספורים לאחר הלידה.
התסמינים והסיבוכים של האדמת
כפי שציינו, לא תמיד המחלה תבוא לידי ביטוי בתסמינים כלל ולמעשה רק במחצית ממקרי האדמת יופיעו התסמינים האופייניים. בין התסמינים ניתן למנות למשל דלקת בעיניים, חום גבוה, בלוטות מוגדלות ונפוחות, פריחה עורית שמתחילה באזור הפנים אך מתפשטת בכל הגוף, כאבים במפרקים ובאשכים ועוד.
בדרך כלל התסמינים מופיעים למשך שלושה עד ארבעה ימים בלבד. הסיבוכים של האדמת כוללים דלקת ברקמת המוח (1:6000), ירידה בכמות הטסיות שמובילה לאירועי דימום (1:3000) ודלקת אשכים (נדיר מאוד).
בנושא זה יש להזכיר כי למרות שהאדמת אינה נחשבת למחלה מסוכנת, הרי שבארבעים אחוז מהמקרים בהם נשים הרות נדבקות באדמת במהלך ההיריון, קיימת סכנה לבריאותו ואף לחייו של העובר.
ראו עוד מחלות נגיפיות: