המחלה משפיעה בדרך כלל על מקומות קרירים בגוף כגון העיניים, האף, תנוכי האוזניים, הידיים, הרגליים והאשכים. נגעי העור והמומים עשויים לעוות את הגוף ומסיבה זו, לאורך ההיסטוריה, אנשים שסבלו ממחלה זו היו מנודים מתרבויות רבות.
הגורמים לצרעת
צרעת נגרמת בעיקר על חיידקים מסוג Mycobacterium leprae הגדלים בתוך תאי בני אדם ותאי בעלי חיים מסוימים. חיידקים אלו נושאים מאפיינים כימיים, והם ניתנים לזיהוי במיקרוסקופ באמצעות כתמים מיוחדים אדומים, על רקע כחול.
חיידקים אלו מתרבים במשך זמן רב מאוד, כעשרה ימים עד שבועיים, בהשוואה למספר דקות עד מספר שעות במהלכן מתרבים רוב החיידקים האחרים. הם צומחים באזורים קרירים יותר של הגוף הנוטים לפתח את הזיהום, וגדלים היטב בתאי מערכת החיסון ותאים המכסים עצבים ומגנים עליהם. זהו חיידק מדבק, כמו במלריה ושחפת, ואנשים עם צרעת מייצרים נוגדנים כנגד הרקמות הריריות של כלי הדם, אך תפקיד נוגדנים אלו במחלות אלו, עדיין נבדק במחקרים.
גורמי הסיכון לצרעת
האנשים הנמצאים בסיכון הגבוה ביותר למחלה זו הם אנשים החיים באזורים כגון חלק מהודו, סין, יפן, נפאל, מצרים ומדינות אסיאתיות אחרות. היא אופיינית במיוחד לאנשים שנמצאים במגע פיזי מתמיד עם אנשים נגועים.
בנוסף, קיימות מספר ראיות מדעיות המוכיחות כי פגמים גנטיים במערכת החיסונית עלולים לגרום לחלק מהאנשים להיות בעלי נטייה מוגברת יותר להידבק. גם אנשים המטפלים בבעלי חיים מסוימים שידועים כי הם נושאים את החיידקים, למשל ארמדילו ושימפנזה אפריקאית, נמצאים בסיכון לחלות בחיידקים מבעלי החיים, במיוחד אם לא לבשו כפפות בעת הטיפול בחיות.
תסמיני המחלה
למרבה הצער, הסימנים והתסמינים של צרעת מוקדמת הם עדינים ביותר ומתרחשים באיטיות, בדרך כלל במשך מספר שנים. התסמינים זהים לתסמינים העלולים להופיע בעגבת וטטנוס, וכוללים חוסר תחושה ואובדן תחושה.
ככל שהמחלה מתקדמת, מופיעים תסמיני כאב ולחץ, בשילוב עם נגעים בעור, נזק לעיניים המתבטא בעיניים יבשות והפחתת יכולת המצמוץ. בסופו של דבר מופיעים כיבים גדולים, עד השחתת הפנים. זהו רצף תסמינים המתרחש לטווח הארוך, המתחיל וממשיך באזורים קרירים יותר של הגוף, כגון הידיים, הרגליים, הפנים והברכיים.
אבחון צרעת
מרבית המקרים מאובחנים באמצעות ממצאים קליניים. אם המחלה מתרחשת בקרב אנשים במדינות מפותחות, ניתן לבצע בדיקות מעבדה, אך אם היא מתרחשת בקרב אנשים באזורים פרימיטיביים, היא נקבעת באמצעות בדיקת העור ומערכת העצבים.
הרופא מורח על העור חומר או ביופסיה המצביעה על החיידקים וקובעת את האבחנה. ניתן לבצע בדיקות אחרות, אך יש צורך בציוד מיוחד של מעבדה. בדיקות נוספות, כגון בדיקת CBC, בדיקות תפקודי כבד, בדיקת קריאטינין או ביופסיית עצב, משמשות לקביעה אם נפגעו גם מערכות איברים אחרות כתוצאה מהמחלה.
הטיפול בצרעת
רוב המקרים מטופלים באנטיביוטיקה במינונים שונים לתקופת זמן הנקבעת על פי צורת או סיווג המחלה. באופן כללי, הטיפול כולל אנטיביוטיקה מסוג דאפסון וריפאמפיצין, ולעיתים עם אנטיביוטיקה מסוג נוסף. בדרך כלל הטיפול האנטיביוטי ניתן לפחות לחצי שנה עד שנה או יותר.
אנטיביוטיקה מטפלת בצרעת, משפרת את התסמינים ומקלה את הסבל של המטופל, אך אינה מבטלת את המחלה. כלומר, זוהי מחלה בלתי הפיכה. לאחרונה בוצעו ניסויים לטפל בחולי צרעת עם סוג אנטיביוטיקה אחד, של ריפאמפיצין, כשהתסמינים התרחשו בעיקר על העור, והתוצאות הוכיחו את יעילות הטיפול.
עולם המדע ממשיך לערוך מחקרים על אנטיביוטיקה, וכל מטופל מקבל טיפול בהתאם לקריטריונים המאפיינים את מחלתו, בהתאם ללוח זמנים אישי של טיפול. לכן יש לבצע את האבחנה על ידי רופא מיומן ומנוסה בזיהוי המחלה.
ניתוח לטיפול בצרעת מתרחש לאחר הטיפול האנטיביוטי, והוא נחוץ במקרים מתקדמים בלבד. אפשרויות הניתוח נקבעות באופן אישי לכל מטופל, ומטרתו להשיג שיפורים קוסמטיים, וככל הניתן, לשקם את תפקוד האיברים וחלק מהתפקודים העצביים שאבדו בעקבות המחלה.
ראו מחלות בעור נוספות: