אורטיקריה, חרלת או סרפדת היא תופעה שכיחה יחסית שפוגעת בקרוב לעשרים אחוז מכלל האוכלוסייה הבריאה. במקרים מסוימים החרלת מופיעה על רקע ברור (בעקבות עקיצה של חרק או בעקבות תגובה אלרגנית לחומר מסוים) אך לעיתים המקור לתופעה נותר עלום.
ברוב המקרים ההחלמה מהחרלת מתרחשת באופן עצמוני אך במקרים מסוימים היא נשארת באופן כרוני ומלווה את האדם לאורך שנים רבות. בתשעים אחוז מסך המקרים הכרוניים הגורם שהביא לתסמינים האופייניים לא ברור אך בחלק לא מבוטל מכלל החולים בקבוצה זו ניתן למצוא בבדיקות הדם נוגדנים אנושיים שמשחקים תפקיד חשוב בהיווצרות החרלת.
הגדרת מקרה של אורטיקריה כמקרה כרוני מצריכה קיום של התסמינים למשך של לפחות שישה שבועות
תסמיני אורטיקריה
התלונה העיקרית של החולים באורטיקריה היא הופעה של גרד חריף בעור שמפריע באופן משמעותי לאיכות החיים התקינה.
הגרד לא נרגע גם במהלך שעות היממה ואף לא בזמן השינה. הגרד האופייני מבדיל את האורטיקריה מתופעות ומחלות עור שכיחות אחרות שההתבטאות התסמינית שלהן דומה מאוד (אנגיואדמה היא דוגמה טובה למחלה כזו).
הנגע העורי של האורטיקריה מאופיין בגבולות חדים וברורים. בדרך כלל הוא יהיה בולט מעט מעל פני העור, חם ואדום אך במקרים מסוימים הנגע יהיה בעל חיוורון מרכזי.
הנגעים העוריים יכולים לבוא במגע זה עם זה, להתחבר ולהתחיל להתפשט ולפעמים הם נעלמים תוך כמה שעות ואז מופיעים מחדש במקומות אחרים בגוף. הנגעים יכולים גם להופיע בדמות חטטיות אדומות קטנות שאליהן נלווית תחושת צריבה או עקצוץ, בדמות פריחה מפוספסת ועוד.
חשוב לציין שלמרות הנפיחות של האזורים הנגועים ולמרות הפגיעה בתפקוד, הרי שלא מדובר על מחלה מסכנת חיים בשום צורה או אופן וזאת שוב, בניגוד למחלות עור אחרות שיכולות לפגוע בדרכי הנשימה ולהוביל לקשיי נשימה ולמוות במצבים קיצוניים.
מה הם המנגנונים העומדים בבסיס האורטיקריה?
- מנגנונים שתלויים באימנוגלובולינים – אורטיקריה שמקורה בתגובה חיסונית לאלרגנים שונים (עקיצת חרק, תרופה, זיהום טפילי ועוד). ברגע שהנוגדן שקשור לבאזופיל או לתא פיטום נקשר לאלרגן, מתרחשת תגובת שרשרת שבה משתחרר היסטמין ומגוון של פפטידים שונים שגורמים להרחבה של כלי הדם, ליציאת נוזלים מכלי הדם לרקמה ולהיווצרות של אורטיקריה.
- שפעול ישיר של must cell (תאי פיטום) – ישנו מגוון של תרופות שיכולות להוביל לאורטיקריה על ידי הפעלה של באזופילים ותאי פיטום באופן ישיר ללא נוכחות של אלרגן. בדרך כלל מדובר על חומרי הרדמה ואלחוש כמו למשל Curare על נגזרותיו השונות אך לעתים גם Codeine או Morphine יכולות להביא למחלה באנשים מסוימים.
- מנגנונים תלויי משלים – ישנם מוצרי דם שונים וסוגים שונים של מחלות זיהומיות בעיקר שיכולים להוביל לאורטיקריה במנגנון שמערב את האלמנטים של מערכת המשלים. למעשה בקרב ילדים שמונים אחוז מכלל מקרי האורטיקריה מופיעים על רקע של מחלה חיידקית או נגיפית כלשהי.
- מנגנונים פיזיולוגיים – אורטיקריה יכולה להופיע מתחת לבגדים לוחצים כמו חזיות או תחתונים הדוקים במיוחד (מידית באזורי לחץ), להופיע מספר שעות לאחר ההפעלה של הלחץ כמו למשל לאחר נשיאת סלים מאומצת (נדחית באזורי לחץ) להופיע כתוצאה מחשיפה לקור, לאחר הזעה או למשל מקלחת חמה, לאחר חשיפה לשמש ועוד. בדרך כלל מדובר על אורטיקריה שחולפת מאליה תוך מספר שעות.
- מנגנון לא ידוע – אורטיקריה כרונית אידיופטית קשורה בחמישים אחוז מהמקרים בהימצאותם של אימונוגלובולינים מסוג G (IgG) שפועלים נגד IgE או נגד יחידה אחת של הרצפטור ל- IgE על תאי הפיטום. לעתים מדובר על מנגנון ישיר אך לעתים ישנה מעורבות של מערכת המשלים גם כן.
האם קיים טיפול לאורטיקריה?
במידה והגורם להופעת החרלת ידוע וברור, הרי שהטיפול אמור להתמקד בניסיון למגר אותו או להפסיק את החשיפה אליו. במידה והגורם אינו ברור או במידה שלא ניתן להרחיק אותו, לרוב ישנו צורך בטיפול ממושך וצמוד.
הטיפול התרופתי מבוסס על מגוון של תרופות שמכילות מרכיבים אנטי-היסטמינים (חוסמי רצפטורים מסוג H1 או H2) או סטרואידים.