שושנת יריחו שנקראת לעתים גם מחלת זבובון החול, קדחת שחורה או לישמניאזיס בלעז היא מחלה שנגרמת על ידי טפיל שמועבר לאדם על ידי עקיצה של נקבת זבוב החול שנושא את המחלה.
בישראל זבוב החול נפוץ בעיקר באזור בקעת הירדן, במרכז הנגב, בסביבות טבריה, במורדות המזרחיים של הרי יהודה ובפתחת ניצנה אך מדי שנה נוספים לרשימה זו אזורים בהם מופיעים מקרים חדשים של הידבקות בשושנת יריחו.
מקור השם שושנת יריחו הוא הצורה שבה המחלה באה לידי ביטוי בעור (פריחה בצורת שושנה) והאזור שבו סכנת ההידבקות במחלה הייתה גבוהה במיוחד בעבר.
העקיצה של זבוב החול מתרחשת לרוב בשעות הלילה ובגובה של עד חצי מטר מעל פני האדמה.
תסמיני המחלה לא מופיעים מיד לאחר העקיצה כמו במקרה של עקיצות יתוש למשל כיוון שלטפיל שמועבר לאדם לוקח זמן לשגשג ולהתפשט ולכן את תסמיני המחלה ניתן לראות לרוב רק לאחר כחודשיים מרגע העקיצה.
הגורמים להידבקות במחלה
הטפיל שאחראי להיווצרות המחלה נקרא לשמניה כשלטפיל ישנם מספר סוגים שנפוצים במקומות שונים בעולם. מדובר על טפיל חד תאי שמדביק את נקבת זבוב החול כאשר היא באה במגע לרוב עם מכרסמים.
זבוב החול שמעביר את המחלה לאדם הוא זבוב זעיר באורך ממוצע של שניים עד שלושה מילימטר בלבד שגופו שעיר ושנוהג לדגור במקומות חשוכים וקרירים.
זו גם הסיבה שהמאבק בזבוב החול קשה יותר מהמאבק ביתושים שנוהגים לדגור במקומות בהם יש מים עומדים. זבוב החול יכול להימצא בסלעים, בנקיקים ובחריצים באדמה.
תסמיני המחלה
המחלה מתחילה בנגע קטן שבקלות ניתן להתבלבל בינו לבין עקיצה לא מזיקה. הנגע בולט מעט מעל פני העור וצבעו אדמדם אך לאורך מספר שבועות הנגע גדל באופן הדרגתי אך עקבי ופעמים רבות מתחיל להיווצר במקום כיב שעלול להגיע לממדים של מספר ס"מ.
בסופו של דבר גם ללא טיפול הפצע נרפא תוך חודשים ספורים עד שנה כשבמקומו מופיעה צלקת. שושנת יריחו היא מחלה שהתסמינים שלה מתבטאים בעור בלבד אך זנים אחרים של הטפיל עלולים לפגוע גם באברים פנימיים. במקרים מסוימים עלולים לחדור חיידקים לפצע הפתוח ולהוביל לזיהום משני למחלה הראשונית שדורש התייחסות מיוחדת.
איבחון המחלה
מאחר וכיום ידועים כמה סוגים של הטפיל כשכל אחד מהם דורש גישה טיפולית שונה, ישנה חשיבות לבצע אבחנה מבדלת על מנת לזהות את הזן הטפילי הספציפי שהיה מעורב בפגיעה.
מעבר לתסמינים האופייניים שיכולים לעורר חשד כי מדובר על שושנת יריחו לרוב תילקח דגימה מהשוליים של הנגע ותוך שעות ספורות ניתן לקבוע בוודאות לאחר בדיקה מיוחדת שנקראת צביעת גימזה כי אכן מדובר בטפיל הלשמניה.
עם זאת, הבדיקה הזו לא מסוגלת להבחין בין הזנים השונים של הטפיל אז במידה וקיים יסוד סביר להניח שלא מדובר על הזן שאחראי להתפתחות של שושנת יריחו ניתן לבצע בדיקה שנקראת PCR שמסוגלת לספק אבחנה מדויקת מאוד של זן הטפיל הספציפי.
כיצד מטפלים בשושנת יריחו?
ישנם טיפולים רבים לשושנת יריחו ולכן הבחירה בטיפול המתאים ביותר או בשילוב המתאים ביותר של הטיפולים נעשית על ידי רופא עור.
השיקולים לגבי בחירת הטיפול כוללים את אזור הפגיעה, מהלך המחלה, עוצמת הפגיעה ועוד. לרוב הטיפול יהיה מקומי ויכלול מריחה של משחה אנטיביוטית, זריקות שבועיות לאזור הנגע או צריבה של הנגע עם חנקן נוזלי.
במקרים בהם הפגיעה היא במספר אזורים וישנו קושי לטפל באופן מקומי בכל אחד מהנגעים ניתן לנקוט בגישה של טיפול סיסטמי שכולל עירוי ורידי של חומרים שמיועדים למגר את הטפיל.
יש לציין שבמידה והכיב כבר החל את תהליך ההחלמה ובמיוחד במידה ושלבי ההחלמה מתקדמים, הרי שלרוב הטיפול יתמקד בהקלה על הכאב ועל אי הנוחות בלבד ולא בחיסול הטפיל.