אפטה (או אפתה) היא פצע פתוח קטן (כיב) ומכאיב שנמצא בחלל של הפה. מסקר שנערך לאחרונה בישראל עולה כי לפחות עשרה אחוז מהאוכלוסייה בארץ סובלת מהפצעים באופן כרוני וכי לפחות שישים אחוז מהאוכלוסייה סבלו לפחות פעם אחת במהלך חייהם מאפטה.
כשהאפטות מופיעות באופן כרוני המצב הרפואי נקרא בשפה המקצועית תסמונת אפטוטית חוזרת. בניגוד למה שנהוג לחשוב האפטה אינה מדבקת בשום אופן ועל כן אין להימנע מלבוא במגע עם האדם שסובל מאפטה.
הגורמים לאפטה
נכון להיום אין עדיין הסכמה בעולם המחקר לגבי הגורם האחד והיחיד שיש בכוחו להביא להיווצרות האפטה. עם זאת ישנן מספר סברות ותיאוריות מדעיות בעניין כפי שנפרט להלן:
- ישנם חוקרים שסבורים שהמקור לפצעים הוא אוטואימוני, כלומר ליקוי מסוים במערכת החיסון של הגוף שמוביל אותה לתקוף את תאי הרירית של הפה באופן זמני.
- עדיין לא ברור אם ישנו גורם נגיפי או חיידקי שיכול להביא להיווצרות של האפטות, אך בדיוק כמו שישנו חיידק מסוים שיכול להביא להיווצרות של כיב בקיבה, כך ישנה סברה שישנו חיידק או נגיף (בדגש על נגיף ההרפס) שלוקח חלק מרכזי בהיווצרות של אפטה.
- לעתים האפטה נגרמת כתוצאה מחיכוך חזק של רירית הפה. לעתים מדובר על נשיכה שמתרחשת בזמן האכילה ולעתים על חיכוך בין הרירית למתכת שמותקנת על השנים כחלק מגשר ליישור שיניים למשל.
- אחד מהגורמים שנמצאים במחקר אינטנסיבי בשנים האחרונות הוא הגורם התזונתי. נראה כי חסר מסוים של מינרלים או חומצות אמינו מקושר בצורה חזקה להיווצרות של אפטה.
- תיאוריה נוספת היא שהאפטות הן בסך הכול תוצאה של תגובה אלרגית לחומרים מסוימים שנמצאים במזון או אפילו בחלק ממשחות השיניים וכי הימנעות מצריכת חומרים אלה יכולה להביא להיעלמות התופעה.
- גורם ידוע אחד להיווצרות אפטות הוא טיפול כימותרפי או מחלות כרוניות שונות כמו קרוהן למשל. במקרה זה האפטה היא תסמין מוכר וידוע.
- הגורם ההורמונאלי אף הוא נמצא במחקר וישנם רבים שסבורים שכאשר מאזנים את המערכת ההורמונאלית בגוף האדם הבעיה נפתרת ללא התערבות נוספת.
- הגורם האחרון שנזכיר הוא הגורם הנפשי. מטופלים רבים מדווחים שהאפטות תוקפות אותם בעיקר כשהם נמצאים במצבי לחץ, דחק או חרדה.
התסמינים של האפטה
לפני שהאפטה נוצרת לרוב ישנה תחושה של עקצוץ או של דגדוג במיקום הספציפי שהיא עתידה להיווצר בו. האפטה נוצרת במהלך מספר ימים בהם היא מתפתחת ומגיעה לגודל המלא שלה וברוב המקרים נשארת במקומה בין שבעה לעשרה ימים.
במקרים חריגים במיוחד האפטה ממשיכה להתקיים עד חודש ואף יותר מכך. הקוטר שלה נע בין מילימטרים ספורים לסנטימטר אחד ולאחר שהיא נעלמת מחלל הפה היא לא משאירה צלקת.
הצבע של האפטה הוא ורדרד עם גוונים של צהוב ולבן, צורתה לרוב אליפטית והשוליים שלה אדמדמים.
התסמין המרכזי של הפצעים הפתוחים הוא כאב שפוגע באיכות החיים של הסובלים מאפטות. הכאב מתרחש כאשר נוצר מגע בין הכיב לשיניים וללשון ובמקרים רבים הוא מפריע לשתייה, לאכילה ואפילו לדיבור. הכאב מוגבר כאשר הכיב בא במגע עם מלח או עם חומר חומצתי כלשהו. את האפטה מזהה רופא עור לפי הסימפטומים המיוחדים שלה ולפי המראה שלה בלבד.
האם יש טיפול לאפטה?
באופן עקרוני האפטה נעלמת מעצמה ללא כל טיפול מיוחד אך כיום קיימים תכשירים רבים שמיועדים להקל על התסמינים. מדובר בעיקר על משחות שמייצרות תחושת אלחוש ומקלות מאוד על הכאב האופייני לאפטה.
בנוסף לכך ישנם תכשירים שמיועדים להורדת רמת החומציות בפה שגם כן מקלים מאוד על סבלם של החולים.
סוג נוסף של טיפול הוא מריחה של משחות אנטיביוטיות שתפקידן לחסל את אוכלוסיית החיידקים שעלולה לשגשג בתוך האפטה ועל ידי כך למנוע היווצרות של זיהום משני לאפטה עצמה.